שניר מתנדנד על הכסא, המבט שלו תקוע לי בכתף,
Snir is swaying in the chair, his gaze is stuck in my shoulder
ממטעי התפוחים של ג´זין הרחוקה עולה ריח של פריחות, ריח של כיף,
from the apple orchards of distant Jezzine1comes the smell of flowers, the smell of joy,
שני ניילונים חובטים זה בזה על גדרות התיל,
two nylon bags wack into each other on the wire fence
קשה לתאר תחושה כזאת, מין פחד בעיניים.
it's difficult to describe such a feeling, the fear in your eyes
על גבעה רחוקה במזרח מנצנצים אורות בתים קטנים,
On a distant hill to our east the lights of small houses are blinking
צרור איטי של מקלע רחוק עובר פתאום דרך העצים, דרך האבנים,
a slow gunfire burst of a distant machine gun passes by suddenly from the trees, from the boulders,
עוד מעט נחטוף אומר שניר מהאוייב הלא נראה,
we will get it soon Snir said, from the invisible enemy
עוד מעט נהפוך לשיר, עוד מעט אולי כבר לא נהיה.
we will soon turn into a song. soon we maybe will not be at all
כי קשה להמחיש את הידיעה שבכל רגע מישהו יכול לבוא עד אלינו ולחזבל
Because it's difficult to illustrate the knowledge that at any moment someone can come to our position
לנו את הגרונות החשופים שלנו, הו לעזאזל
and cut our exposed throats, oh damn it
יורים עלינו שניר אומר באינטונציה של אדיש,
they are firing at us Snir says with an indifferent intonation
שניר רק בן עשרים ומשהו,
Snir is just twenty something years old
יורים עלינו מכיוון הכביש, מכיוון הכפר, מכיוון העיר,
The are firing at us from the direction of the road, from the village, from the city,
מכיוון כוחות האום כולתום
from the forces of Umm Kulthum2
תשיב אש אומרים כולם והוא יורה ומביט לכיוון הצרור המתרחק בערפל
return fire we all say and he fires while looking in the direction of the distant gun burst in the fog
ואחר כך מתיישב על הכסא של העולם, הו לעזאזל
and after sits on the seat of the world, oh damn it...
כי קשה...
Because it's difficult...
וככה באותו לילה יורים מכל הכיוונים, ואש מתערבבת בתוך אש,
And so in the same night they fire from all directions, and gunfire mixes with gunfire
וככה באותו לילה שיר של אהבה, של אחד שבטח התייאש,
and so in the same night a song of love, of one that certainly despaired
וככה באותו לילה, שניר מרגיש כמו זונה בתוך ערפל,
and so in the same night, Snir feels like a prostitute in the fog
וככה באותו לילה, עד היתכנסות הכוכבים, עד אור ראשון, עד הו לעזאזל...
and so in the same night, until the convergence of the stars, until the first light, until oh damn it...
שניר ושני מילאומניקים מרושלים מתנדנדים על הכסאות המרופטים,
Snir and two unkempt reservists swaying on the worn-out chairs
לילה בלבנון 1998...
a night in Lebanon 1988
וזה כמעט כל הסיפור,
and this is almost the whole story
רק שלמחרת בידיעה קצרה בעיתון של הבוקר ניתקל:
only the next day we came across a brief in the morning paper
אש נורתה על כוחותינו מדרום לג'זין וכוחותינו השיבו אש
Gunfire Was Shot At Our Forces From South Of Jezzine And Our Forces Returned Fire
הו לעזאזל...
Oh damn it...
הו לעזאזל, הו לעזאזל, הו לעזאזל...
Oh damn it, oh damn it, oh damn it....