למה ככה זה קורה, כל פעם לא יוצא מזה
Why does it happen this way, I can never get out of it
יושב חושב מה לעשות ולא מוצא תשובות
I'm sitting thinking what to do and I find no answers
כולם מנסים להסביר את המצב
Everyone's trying to explain the situation
אבל בפנים אני יודע שזה לא נחשב
But deep down I know it doesn't count
רוצה לעצור את הכל, רוצה אבל לא יכול
I want to stop it all, I want to but I can't
לא יודע איך הכל קרה מהר בלי התרעה
I don't know how it all happened so fast without warning
אז מה לעשות? מה לעשות, שואל את עצמי כל פעם בלילות
So what to do? What to do, I ask myself each night
האם תחזור או לעולם כבר לא תשוב?
Will she return or never come back again?
התקופה היפה של השקט והשלווה
That beautiful time of peace and serenity
חלפה לה אך נותרה בי עוד תקווה
Is over, but I still have hope in me
איך הכל היה יפה, רגוע ושונה
How beautiful it all was, calm and different
פתאום הכל כל כך מוזר, רק חושב על המחר
Suddenly it's all strange, I keep thinking of tomorrow
מקווה שיהיה לי טוב עמוק בפנים
I hope I will be alright deep within
כשאני לבד עם עצמי ולא רק עם חברים
When I'm alone with myself and not just with friends
אז מה לעשות? מה לעשות, שואל את עצמי כל פעם בלילות
So what to do? What to do, I ask myself each night
האם תחזור או לעולם כבר לא תשוב?
Will she return or never come back again?
התקופה היפה של השקט והשלווה
That beautiful time of peace and serenity
חלפה לה אך נותרה בי עוד תקווה
Is over, but I still have hope in me
לאן שלא הולך, לא מוצא שום דבר מרגש
Wherever I go, I can't find anything exciting
מרגיש בתוכי תחושה של עצב שורף
I have this feeling of scorching sadness inside
מסתובב ברחוב, לא מבין מה כולם רוצים
I walk around the street, can't understand what everybody wants
ושוב נשאר לבדי עם אותם רגעים
And once again I'm all alone with those moments