וההווה מהווה, עניין לא כזה שווה
Present time makes an unfair issue,
לפחות כלפי מה שהאדם חווה
At least from the experiences of Man;
עולם עסוק בלייבא, רק לוקח וגובה
A world busy with importing, merely taking and collecting,
ומממון עדיין איננו רווה
Never quenched with its property,
ולא שבע, אלא להפך רק הולך וגווע
Never satiated, on the conctrary; it only grows hungrier,
והוא אינו יודע, למה וממה זה נובע
And it know not why or where this came from.
כי למי שיש מנה, רוצה מאתיים
For those who have 100 coins, want 200,
והאדם אינו מונה, מה שמפסיד לבינתיים
And Man never counts what he loses in the meantime,
והלוואי שנזכה, שאותה מידה נחקה
And I wish we would win, imitate that virtue,
לכשתזדמן לנו מצווה, נרצה עוד שתיים
For when we come across an act of kindness, we would wish to perform two more,
והכל מאהבה, לשם שמיים
And all out of love, for the sake of Heaven,
וכמו שכסף, מסנוור ומעוור
And just as money blinds and dazzles us,
כך נלך אחר האל, בלי להרהר
So will we follow God, with no hesitation.
לו יצוייר על נייר, את כל קורות העבר
If all the events of the past were drawn on paper,
מה ישאר לעתיד להגיד
What would be left for the future to tell?
והאדם במרוצה, אחר הכסף והבצע
And Man on the run after wealth and unjust gain,
ומה יקח לאחר מאה עשרים
What would he take after 120 years of age?
רק את נשמתו, אפילו גם לא את נשימתו
Only his soul, not even his breath,
וכשהגיע עתו, כספו לא יבוא איתו
And when his time comes, his wealth will go not with him.