בוקר עולה, פוקח עיניים ושואל
Morning rises, I open my eyes and ask
אם זה אותו היום עדיין בו דבר לא משתנה
if this is the same day in which still nothing has changed
בו אין דברים פשוטים
where there aren't any simple answers
בו נותנים מסתור לכאב
in which we give refuge to pain
בו אנשים בורחים הכי רחוק מהלב,מהלב
when people choose to be far from their hearts, from their hearts
בוקר עולה את שואלת
Morning rises, you ask
מתי כבר תשתנה, תניח את הגיטרה,
When will you change, put down th'guitar,
תאמר מילים הרבה, תאמר שאתה אוהב,
say many words, say that you love me
שאין לך דבר מלבדי, שמעכשיו אתה מתחיל להיות אמיתי
that you don't have any others but me, and starting now you will start to be genuine
ולא היו לי ארמונות דמיוניים
And I didn't have imaginary palaces
ולא היו לי אלף חברים אמיתיים
and didn't have a thousand real friends
עם הזמן, זה נשכח
with the time, it is forgotten
תמיד היה אותך
there always was you
את יודעת שאני לא אתרחק
you know that i will not go far away
רק אקח את הגיטרה, אנסה להתנתק
will only take my guitar, i will try to disconnect
עד שיבוא היום ,
until the day comes
מן יום לבן כזה, שתחייכי, תחייכי באמת
a type of white day, that you will smile, will really smile
ולא היו לי ארמונות דמיוניים
And I didn't have imaginary palaces
ולא היו לי אלף חברים אמיתיים
and didn't have a thousand real friends
עם הזמן, זה נשכח
with the time, it is forgotten
תמיד היה אותך
there always was you