הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע,
He spent one day on the way to Beer Sheva1
הרוח מן הים את השיחים ליטף,
the wind from the sea caressed the bushes
ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה,
near an old tree she turned her head
וצמתה ירדה ירוד מן הכתף.
and her braid fell down from her shoulder
הגדוד המשיך לצעוד, ועם הגדוד הלך הוא
The regiment continued to march, and he went with
ואת פניו נשקו גם רוח, גם חמה.
and his face was also kissed by the wind and the sun
אבל בחניה לילית אחת נוכח הוא -
but at one of the night stops he realized that
נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה.
he realized that he forgot to ask her name
הוא לא ידע את שמה,
He did not know her name
אבל אותה צמה
but the same braid
הלכה עמו לאורך כל הדרך,
went with him all the way
והוא ידע, יש יום
and he knew, there will be a day
בו יפגשו פתאום,
when they will meet suddenly
עם שחר של טללים או שמש ערב.
with the dawn dew or the evening sun
הקיץ השני החליף גוונים וצבע,
The second summer replaced the shades and colors
פטרול סיור חזר מלילה של סיון
A roving patrol returned from a night during Sivan2
מיהר האמבולנס בדרך לבאר שבע
the ambulance hurried to Beer Sheva
והיא חיכתה חיכתה לו בחלוק לבן.
And she waited waited for him in a white dress3
והוא שאל האם?, והיא ענתה זוכרת
and he asked Do you.. and she answered remember
וכה דיברו שעות, איש לא ידע על מה
and thus they talked for hours, no one knew about what
וכשהלך בלי שוב והיא נותרה חיוורת,
and when he left without any return and she was left pale
זכרה היא כי שכח לשאול אותה לשמה.
she remembered that he forgot to ask her name
הוא לא ידע את שמה...
He did not know her name...